על הישוב רראש פינה

 "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה" (תהילים קי"ח, 22).

ראש פינה שוכנת על המורדות הצפוניים-מזרחיים של הר כנען וצופה על הגולן ועמק החולה.
ראשיתו של המקום בשנת תרל"ח -1878, כשהתיישבה בו קבוצה מבני העיר צפת ביוזמתו של אלעזר רוקח. חברי הקבוצה רכשו, בכספם, מחצית אדמות הכפר הערבי ג'עונה וקראו למקום על שמו - גיא אוני. חברי הקבוצה ביקשו לשנות את אורח חייהם, ולהפוך מלומדי תורה החיים על חשבון כספי החלוקה – לחקלאים עבריים המתפרנסים מעבודת האדמה.
שנתיים נמשכה ההתיישבות החלוצית בגיא אוני אך חוסר בקיאותם של המתיישבים בעבודת האדמה, בצורת קשה שעברה על הישוב ומגיפת הדבר שהכתה בעדריהם, גרמו להתפוררות הישוב. מתוך ייאוש, פרסמו המתיישבים אגרות תחינה בעיתונים ושגרו שליחים לאירופה. אולם גם הכסף שהצליחו לאסוף לא הספיק.
והמקום נעזב ובמקום נותרו רק שני מתיישבים.– אך לא לזמן רב
בשנת 1882 רכש דוד שו"ב חלק מאדמות המקום, עבור ה"אגודה לישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת האדמה" ברומניה. המתיישבים החדשים קראו למקום "ראש פינה", לפי הפסוק "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פנה" (תהילים קי"ח, 22). במשמעות הפסוק האבן בה מאסו הבנאים היא זו שתשמש כאבן יסוד לבית.
גם הפעם נתקלה ההתיישבות הצעירה בראש פינה בקשיים גדולים, שהביאו למשבר חמור: העבודה החקלאית הייתה מפרכת, ולמתיישבים לא היה ניסיון חקלאי מתאים.
בשנת 1884 נערך הסכם בין הברון רוטשילד ובין המתיישבים. הברון הקציב אחת מן המשפחות תשלום חודשי קבוע, שילם את חובות המתיישבים, רכש כלי עבודה, והביא תגבורת של פועלים שעזרו למתיישבים בבניית בתים, והקים בה מפעל לטווית חוטי ואריגי משי. בשל סכסוכים קשים עם פקידות הברון ומשבר בשוק המשי העולמי, נסגר המפעל. הסכסוכים עם פקידות הברון הגיעו לשיאם עם הפסקת תמיכתו של הברון במקום והעברת המקום לחסות פיק"א (1900). ב-1923 עברו המושבות היהודיות בארץ, וראש פינה ביניהן, לחסותה של חברת פיקא